"אין לי זמן לכתוב" - זו סיבה אמיתית או תירוץ?

"אין לי זמן לכתוב", אמרה לי הבוקר אשה עסוקה שרוצה להעלות על הכתב את סיפור חייה המרתק, אך עדיין לא מצאה את הזמן להתחיל בכך. "אני אומנם לא צעירה, מעל 70, אך אני עדיין עובדת ויש לי חיים מלאים". 

נכון, המחסור בזמן הוא אחד החסמים הגדולים ביותר המעכבים אותנו מלכתוב את סיפורנו. אבל האם זו סיבה אמיתית, או אולי תרוץ שנוח לנו לספר לעצמנו?ואולי פשוט חסם פסיכולוגי – החשש מלכתוב משהו בלתי מושלם?

כנראה שמדובר בתמהיל שמשלב את כל השלושה. לי זה תמיד מזכיר את האמירה "אין לי זמן לעשות ספורט!" שגם אני מצאתי את עצמי אומרת לעצמי לא פעם בשנה האחרונה. זה השקיט אולי במעט את המצפון, אך לא לאורך זמן. וכשכבר לא יכולתי לסבול את העלייה במשקל ואת חוסר האנרגיות, מצאתי זמן. חזרתי להתאמן בקצב ובמינונים שיכולתי, ולא - לא נוספו לי שעות ביממה. זה פשוט היה חשוב לי מספיק. ואתם יודעים מה - זה היה שווה את המאמץ!

הסופרת והמחזאית האמריקאית ג'וליה קמרון, מחברת רב המכר "דרך האמן" (ממליצה מאוד לקרוא !), קוראת בספרה "הזכות לכתוב" לפרק בו היא מקדישה לנושא, "שקר הזמן". "אחד המיתוסים הגדולים ביותר סביב הכתיבה הוא שעל מנת לכתוב אנחנו חייבים זמן ללא הגבלה וללא הפרעה. המיתוס שאנחנו חייבים "זמן" – יותר זמן – כדי ליצור, הוא מיתוס שמונע מאיתנו לנצל את הזמן שבאמת עומד לרשותנו. אם תמיד נשתוקק ליותר, תמיד נמעיט בערך של מה שמוצע לנו... השקר של "אילו היה לי זמן" הוא דרך נוחה להתעלם מן העובדה שרומנים אמורים להיכתב וכתיבה בנויה ממשפט ועוד משפט. משפטים יכולים להיכתב ברגע מסוים. מספיק רגעים גנובים, מספיק משפטים גנובים, ורומן נולד – בלי המותרות של הזמן.

וקמרון ממשיכה: "כשאנחנו אוהבים את הכתיבה אנחנו מוצאים לה זמן.

הטריק של מציאת זמן כתיבה הוא אפוא לכתוב מאהבה ולא תוך פזילה לתוצר הסופי. אל תנסו לכתוב משהו מושלם, פשוט כתבו. אל תנסו לכתוב את כל השתלשלות העניינים, פשוט התחילו לכתוב את השתלשלות העניינים. כן זה מפחיד לחשוב על מציאת זמן לכתיבת רומן שלם, אבל זה לא מפחיד לחשוב על מציאת זמן לכתיבת פסקה, אפילו משפט. ופסקות שמורכבות ממשפטים הן החומר שממנו באמת עשוי רומן...

לכולנו יש זמן לכתוב. יש לנו זמן לכתוב ברגע אנחנו מוכנים לכתוב גרוע, לתור דרכים ללא מוצא , לשרבט כמה מילים, לכתוב בשביל הכיף שבדבר ולא בשביל התוצאה המושלמת והמלוטשת. האובססיה בקשר לזמן היא בעצם אובססיה לגבי שלמות. אנחנו רוצים די זמן כדי שנוכל לכתוב בצורה מושלמת. אנחנו רוצים לכתוב כשרשת ביטחון פרושה מתחתינו, רשת שאומרת שאיננו טיפשים עד כדי השחתת זמננו בעשייה של משהו שעלול להיות לשווא..."

כמה נכון. כבר כתבתי על כך שהפרפקציוניזם הוא מחסום גדול שאנו מעמידים בפני הכתיבה, או כל עשייה חדשה שמצריכה מאיתנו לצאת מאזור הנוחות.

אז אל תחכו לזמן המושלם, ואל תשאפו לכתוב משהו מושלם (בשביל זה יש עוד תהליך ארוך של עריכה וליטוש שמצריך הרבה אורך רוח, וגם אז ספק אם נגיע לתוצאה מושלמת). פשוט התחילו. פנו את הזמן בשביל לכתוב פסקה, שתיים, שלוש. הכניסו את הכתיבה לשגרה היומית. ההנאה והשחרור שתפיקו מכך, יעזרו לכםן למצוא את הזמן ואת השביל שלכם לכתיבה...